עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' אברהמי ואח'

פסק דין

לפניי שתי תביעות לפינוי מושכר שאוחדו ועניינן נכס אשר בבעלות התובעת, עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "עמידר"), המצוי ברח' גאולים 29 בזכרון יעקב, הידוע גם כגוש 11298 חלקה 46, תת חלקות 1-2 (להלן: "המושכר").

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים -

הנתבע מס' 1, אברהמי משה (להלן: "הנתבע") הוא אחד מ-13 הילדים שנולדו לדיירים החוזיים, המנוח אדמונד אברהמי ז"ל ואשתו המנוחה רבקה אברהמי ז"ל (להלן: "המנוחה"). הנתבעת מס' 2, אילנה אברהמי (להלן: "הנתבעת"), היא אשתו של הנתבע. אין חולק כי המנוח נפטר לפני עשרות שנים, ואילו המנוחה נפטרה בחודש מאי שנת 2010.

לטענת עמידר, הנתבעים מתגוררים במושכר מבלי שהם מחזיקים בזכות חוקית כלשהיא לעשות כן - ועל כן יש להורות על פינויים. לטענתה הם פלשו למושכר שלא כדין, לא התגוררו בו באופן שמקנה להם זכויות, ולחלופין – נטשו את המושכר.

לטענת הנתבעים הם מתגוררים במושכר וזכאים להמשיך ולהתגורר בו, שכן הם התגוררו במושכר יחד עם המנוחה עובר לפטירתה – הנתבע, מאז נולד והנתבעת, מאז נישואיה לנתבע בשנת 1983.

מסכת הראיות -

מטעם עמידר העידה הגב' רות קדוש (להלן: "קדוש", רכזת אזור בעמידר אשר ביצעה במושכר ביקורות תקופתיות (להלן: "ביקורי מעגל") החל משנת 2009, לגבי תצהירה ת/1). כן הוגשו כראיה התצהירים של קדוש שצורפו לכתבי התביעה בשתי התביעות שאוחדו (התצהיר שהוגש בתיק 55622-09-11 - ת/2 והתצהיר שהוגש בתיק 28490-10-11 - ת/3). בנוסף העיד מר רחמים דר (להלן: "דר", חוקר פרטי מטעם עמידר, לגבי תצהירו ודוח החקירה שלו - ת/4 ו-ת/5).

מטעם הנתבעים העידו הנתבע (לגבי תצהיריו נ/6, נ/7, נ/8 ו-נ/9); מר ציון אברהמי (להלן: "ציון", אחיו של הנתבע, לגבי תצהירו נ/3); הגב' לאה יצחק (להלן: "לאה", אחותו של הנתבע, לגבי תצהירה נ/4); מר מאיר אביכזר (להלן: "מאיר", חבר של הנתבע המתגורר בסמוך למושכר, לגבי תצהירו נ/2); ומר אסף זכריה (להלן: "זכריה", אשר שימש כרכז באזור הרלבנטי מטעם עמידר בשנים 2000-2005 וערך אף הוא ביקורי מעגל במושכר, לגבי תצהירו נ/1). כן הוגשו על ידי הצדדים העתקי תכתובות של המנוחה עם גורמים שונים בעמידר, במשרד השיכון ובמשרד מבקר המדינה בנוגע לדירה, דוחות ביקורי מעגל ועוד.

לתיק הוגשו גם תצהיריה של הנתבעת (מיום 24.11.2011 ו-9.2.2012), אולם הנתבעת עצמה לא התייצבה להיחקר על תצהיריה, ובדומה - הוגשו תצהירים מטעם מר אלי אבוטבול, ראש המועצה המקומית זכרון יעקב, ומטעם מר אליעזר חיימוביץ', חבר נוסף של הנתבעים המתגורר בסמוך אליהם, אך אף הם לא התייצבו להיחקר על תצהיריהם.

דיון והכרעה-

לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית ושקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, עמדתי היא כי דין התביעה לפנוי להידחות בשלב הזה וכי יש לקצוב לנתבעים שהות להמציא מסמכים שיאפשרו את המשך שהותם במושכר. לשיטתי מערכת היחסים בין הצדדים מאופיינת בחוסר תקשורת, בחוסר בתיעוד ראוי, בכשלים ראייתיים של שני הצדדים ובחוסר נכונות להדברות. לא שוכנעתי כי יש בהכרח מקום להורות על פינוי אך גם לא שוכנעתי כי הנתבעים זכאים להמשיך ולהתגורר במושכר ללא כל תנאי. אני סבורה כי ככל שהם יוכיחו שהם זכאים לדיור ציבורי – יהא מקום להמשיך ולאפשר להם לגור במושכר – ולכן, יש להקצות להם זמן להוכיח את זכאותם כאמור. אפרט להלן את מסקנתי.

מקדמית - יש צורך להידרש למחלוקת הנוגעת למהות המושכר, שכן לשיטת הנתבעים המושכר הינו דירה אחת בפועל ואילו לשיטת עמידר המושכר כולל שתי דירות נפרדות (ולכן הוגשו שתי תביעות נפרדות לגבי כל דירה).

אין חולק כי בעבר הרחוק אכן המדובר היה בשתי דירות נפרדות (תת חלקה 52/1 ותת חלקה 52/2), אך הוכח כדבעי כי שתי הדירות אוחדו לדירה אחת, ביוזמת עמידר ובוודאי שבהסכמתה ובידיעתה. הוכח כי בתחילת הדרך, בשנות ה-60, הושכרה למנוחים דירה אחת אך לאחר מכן היא הורחבה ואחר כך נוספה לה הדירה השניה – לאור גודל המשפחה.

אני מקבלת את טענת הנתבעים כי עמידר היא שפעלה לאחד את שתי הדירות לדירה אחת והוכח כי בדירה המאוחדת קיימים חדר שירותים אחד, מטבח אחד, שעון מים אחד ושעון חשמל אחד - וראו בהקשר זה את מכתביה של המנוחה, אשר תוכנם לא נסתר, את עדותה של קדוש לפיה אכן המדובר בדירה אחת שכוללת שתי דירות "ישנות" שאוחדו (עמ' 5 שורות 13-14), את דוחות ביקורי המעגל של עמידר (כגון דוח משנת 2002 שערך זכריה ובו מצוין כי המדובר ב"דירות מאוחדות"), ואת שאר התכתובות של עמידר שם ההתייחסות הינה לדירה אחת ולא לשתיים.

אין המדובר בשתי יחידות שונות שיכולות להוות "דירת מגורים" עצמאית, אלא ביחידת מגורים אחת (ואף לא היה מקום להגיש שתי תביעות נפרדות לגבי כל "דירה"). בהתאם, הדיון להלן יתייחס למושכר כאל דירה מאוחדת, אחת ויחידה (להלן: "הדירה").

הוראות החוק הרלבנטיות וההלכה-

אמנם, כפי שטוענת ב"כ הנתבעים בסיכומיה, עילת התביעה כפי שהוגדרה בכתבי התביעה סומכת רק על חוק המקרקעין וחוק עשית עושר שלא במשפט – אך ברי כי המסגרת הנורמטיבית לדיון כוללת בראש ובראשונה את חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח-1998 (להלן: "חוק זכויות הדייר"), אליו התייחסה עמידר בסיכומיה. חוק זה מסדיר את זכויות הדיירים והדיירים הממשיכים בדירות הדיור הציבורי וכולל הן הגדרה של "דייר זכאי" ושל "דייר ממשיך" והן סעיפים שמסבירים מהן הזכויות של הדייר הזכאי והדייר הממשיך.

ההגדרה של "זכאי" בחוק זכויות הדייר הינה הבאה:

"מי שמתגורר בדירה ציבורית תקופה של חמש שנים לפחות, ואין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים".